מימוש מיזם TRIPP לפני חתימת הסכם השלום מעורר חשש בארמניה: לאחר שתשיג חיבור תחבורתי לנחצ׳יבאן, אזרבייג׳ן עלולה לאבד חלק מהעניין בהשלמת המשא ומתן במהירות. בה בעת, השתתפות ארה״ב והיווצרות אינטרסים כלכליים בינלאומיים עשויות לאפשר למיזם לצמצם את סכנת הסכסוך.
לפי דיווח וסטי באקו, את ההערכה הציג חוקר הסכסוכים הארמני ארסן חראטיאן בתוכנית ״סיכום השבוע״ ב־CivilNet.
לדעתו, השאלה המרכזית מבחינת ירוואן היא עד כמה פתיחת הנתיב תלווה בצעדים נוספים לפתיחת האזור. חיבור בין שטחה העיקרי של אזרבייג׳ן לנחצ׳יבאן אינו מבטיח כשלעצמו שארמניה תקבל אפשרויות דומות להובלה ולמסחר.
חראטיאן סבור כי באקו מעוניינת בראש ובראשונה במימוש TRIPP, ועשויה שלא למהר לחתום על הסכם השלום או להשלים את פתיחת יתר נתיבי התחבורה. זו הערכתו באשר לאסטרטגיית המשא ומתן של אזרבייג׳ן.
עם זאת, הוא אינו מציע לעצור את שיתוף הפעולה המעשי עד להשגת שלום. לדבריו, יש לפתח קשרי מסחר ותחבורה גם ללא יחסים דיפלומטיים וגבולות פתוחים לחלוטין.
״גם עם הסכם שלום, השלום הזה לא יגיע ביום אחד״, ציין חראטיאן.
הוא הצביע על חולשת הקשרים בין החברות. לדבריו, בביקורים באזורי הגבול שאלו אותו צעירים ארמנים כיצד לדבר עם אזרבייג׳נים וכיצד להתחיל בשיחה. נותר פער ניכר בין ההבנות המדיניות לנכונות הציבור לחיי שכנות.
מעורבות בינלאומית מצמצמת סיכונים אך אינה פותרת מחלוקות
חראטיאן סבור כי השתתפות מדינות שלישיות והשקעות ב־TRIPP עשויות ליצור גורמי ריסון נוספים נגד עימות מזוין חדש. להערכתו, העניין של גורמי חוץ בפעילות הנתיב עשוי לשנות את הסביבה שבה יתנהל המיזם.
ואולם תשתית תחבורתית אינה מבטלת מחלוקות מדיניות. אחד המכשולים המרכזיים נותר חוקת ארמניה, ששינויה נתפס בבאקו כתנאי לחתימת הסכם השלום.
להערכת חראטיאן, אזרבייג׳ן מבקשת להשיג גם את מילוי הדרישה הזאת תוך שמירת הלחץ על ירוואן. על הרשויות בארמניה יהיה להשיג תמיכה פרלמנטרית כדי להביא את טיוטת החוקה החדשה למשאל עם.
החוקר לא שלל השגת הקולות הנדרשים באמצעות חברי אופוזיציה בודדים, אך הביע ספק באפשרות להסכמה מדינית רחבה. להערכתו, השלטון ינסה לשכנע את מתנגדיו באמצעות אזהרות מפני סכנת מלחמה ואפשרות לבחירות מוקדמות.
הקטטות מקשות על מציאת פתרונות
הדיון בסוגיות אלה נערך על רקע עימות פיזי נוסף בין נציגי השלטון והאופוזיציה בפרלמנט הארמני.
חראטיאן הדגיש כי חשיבות נודעת לא רק לקטטה עצמה, אלא גם לתגובת הפוליטיקאים לאחריה. לדעתו, הצדקת האלימות הופכת אותה לכלי מקובל במאבק הפוליטי.
״בראש ובראשונה, על הרוב הפוליטי לרסן את עצמו״, אמר.
הוא סבור כי אווירת האיומים והעלבונות ההדדיים מקשה על פשרות בהחלטות הנוגעות ליחסי ארמניה עם שכנותיה. כך עלולים הוויכוחים על הנתיבים, החוקה והסכם השלום לשוב ולהצטמצם למאבק על יתרון בזירה הפנימית.
בתצלום: ארסן חראטיאן בדיון קודם; צילום ארכיון.