רכב מוצע בליסינג בריבית שנתית של 14%–15%, אך בעת עריכת החוזה מתברר שההוצאות בפועל גבוהות בהרבה. רוכשים מתלוננים על עמלות, תשלומים נוספים ופערים בין הפרסומת לתנאי ההסכם.
לפי דיווח וסטי באקו, בכתבת טלוויזיה בנושא הוצגו פניות של אזרחים שלא הצליחו לקבל במעמד החתימה את התנאים שהובטחו להם. אחד המרואיינים סיפר כי תשלום חודשי שפורסם בסך 590 מאנאט עלה, בתוספת ההוצאות הנלוות, לכ־700 מאנאט.
בכתבה נידון גם הפער בין ריבית מפורסמת של 14%–15% לבין העלות האפקטיבית, המגיעה בחלק מההצעות ל־22% ואף יותר. אלה דוגמאות לתלונות, ולא שיעור אחיד לכלל השוק.
הריבית הנקובה אינה משקפת את כל ההוצאות
המשפטן אכרם חסנוב מסביר כי בפרסומות מופיעה לעיתים קרובות הריבית הנקובה, בעוד העלות הכוללת תלויה גם בעמלות ובתשלומי חובה אחרים.
נוסף על כך, הריבית עשויה להתפרסם כשיעור מינימלי — ״החל מ־״ ערך מסוים. התנאים הסופיים תלויים ביכולת ההחזר של הלקוח, בתקופת המימון ובמחיר הרכב.
לדעת המשפטן, אם הפרסומת יוצרת מצג שווא בנוגע לתנאים הזמינים, הלקוח רשאי להגיש תלונה על הצעה כזאת. עם זאת, יש להבחין בין עצם הפער בין הריבית הנקובה לריבית האפקטיבית לבין מקרה שבו לאדם הובטחו תשלומים מסוימים והוצעו לו בפועל אחרים.
תשלומים גבוהים מקשים על הרכישה
חבר הפרלמנט ווגאר ביירמוב סבור שיש לפעול להפחתת עלויות המימון לרכב ולהרחבת נגישותו. להערכתו, תנאים מכבידים מונעים מאזרחים לרכוש רכב, ולאחר החתימה על החוזה הם עלולים ליצור קשיי תשלום.
בהשוואה בין הצעות חשוב לבחון את מלוא תשלומי החובה, ולא רק את שיעור הריבית במודעה: המקדמה, התשלומים החודשיים, העמלות ותנאי סיום החוזה. אלה שקובעים כמה יעלה הרכב בסופו של דבר.
בתמונה: מגרש מכוניות — צילום ארכיון להמחשה מאתר וסטי באקו, ולא הצעה מסוימת לליסינג.