מאמר מערכת | מערכת וסטי באקו
טורקיה רשאית לצפות לברית עם אזרבייג׳ן. אך ברית אינה מקנה לה זכות לנהל את מדיניות החוץ האזרבייג׳נית, להתערב בסדרי מערכת החינוך או לדרוש הסברים על קשרים עם מדינות שלישיות.
האחריות להתקררות הנוכחית מוטלת בראש ובראשונה על אותם חוגים פוליטיים בטורקיה שהחליטו כי אחווה פירושה כפיפות.
אילהם אלייב לא ייסע לפסגת ארגון המדינות הטורקיות באנקרה ב־30 באוקטובר. לפי דיווח של Report, הסיבה היא תוכנית שנקבעה מראש: הנשיא יישאר בבאקו כדי להשתתף בטקס הענקת הפרסים לעולים לגמר טורניר FIFA עד גיל 15. את אזרבייג׳ן ייצג שר החוץ ג׳ייהון ביירמוב.
אין אישור רשמי לכך שההחלטה קשורה למחלוקות עם טורקיה. לא יהיה זה ראוי לייחס לנשיא מניעים שלא השמיע. אך גם העמדת פנים כאילו אין הקשר פוליטי תהיה שגויה באותה מידה.
בייחוד משום שארדואן הזמין אישית את אלייב לפסגה בשיחת טלפון ב־21 באוקטובר.
לאחר הזמנה כזאת, היעדרותו של נשיא אזרבייג׳ן נעשית בהכרח נושא לדיון. ואנקרה הייתה צריכה להפנות את השאלה קודם כול לעצמה: מדוע הגיעו היחסים עם בעלת הברית הקרובה ביותר למצב שבו ההסבר השגרתי בדבר לוח הזמנים כבר אינו מספק איש?
החלו להטיף לבעלת הברית
המחלוקת סביב לבוש התלמידים בבתי הספר באזרבייג׳ן חרגה בהרבה מגבולות הדיון הפנימי. לביקורת הצטרפו יועצו של נשיא טורקיה אוקטאי סראל ונציגי מפלגת הצדק והפיתוח השלטת, AKP. באזרבייג׳ן נתפסו דבריהם כהתערבות בענייניה הפנימיים.
כאן עובר גבול עקרוני. לפוליטיקאי טורקי יכולה להיות עמדה משלו בנושאי דת וחינוך. אך תפקידו באנקרה אינו מעניק לו סמכות לקבוע את כללי בתי הספר באזרבייג׳ן.
לאזרבייג׳ן מדינה משלה, מוסדות משלה וחברה משלה. אופייה החילוני של המדינה אינו טעון אישור ממפלגת השלטון הטורקית.
פסול במיוחד הניסיון להפוך את סדר היום הדתי הפנים־טורקי לאמת מידה לנאמנותה של באקו. אזרבייג׳ן אינה חייבת לשרת את צורכי הבחירות של AKP. אזרחיה אינם שלוחה של ציבור הבוחרים הטורקי.
סיוע אינו קונה ריבונות
לתמיכתה של טורקיה חשיבות עצומה עבור אזרבייג׳ן. אך אי אפשר להפוך הכרת תודה לחוב פוליטי ללא מועד פירעון.
ברגע שסיוע נעשה טיעון בוויכוח על השאלה למי רשאית באקו למכור נפט, עם מי לשתף פעולה וכיצד לארגן את מערכת החינוך, הוא חדל לבטא ברית בין שווים. במקומה מופיעה יומרה לאפוטרופסות.
ראוי לציין שבניתוח שפרסמה היום APA הוצגה הסוגיה בדיוק כך: אזרבייג׳ן אינה צריכה לעצב את קשרי החוץ שלה בהתאם לרצונותיה של טורקיה. הסוכנות מותחת ביקורת חריפה על הקמפיין נגד באקו וסבורה שתגובתה של אנקרה באה באיחור. זו עמדת כלי התקשורת, אך עצם נימת הפרסום מעידה על עומק התסכול שהצטבר.
על החוגים הפוליטיים בטורקיה להבין דבר פשוט: הנוסחה ״אומה אחת, שתי מדינות״ כוללת שתי מדינות. השמטת חלקה השני פירושה הריסת העיקרון שעליו נשענת הברית.
התפטרות אינה מוחקת את ההשלכות
עזיבתו של סראל את תפקידו אינה יכולה להשיב אוטומטית את האווירה הקודמת. עצם התפטרותו אינה מוכיחה מה היו הסיבות להחלטה הפרסונלית, וגם אינה מעידה על יישוב סופי של המחלוקת.
אך הבעיה ממילא רחבה יותר מפקיד אחד. אם מאפשרים להציב לבעלת ברית דרישות בפומבי, ואחר כך מצפים לסגור את הפרשה באמצעות חילופי גברי, זהו הסדר נוח מדי למי שאפשרו לעימות להתפתח, ומשפיל מדי עבור מי שהטיפו להם.
אנקרה חייבת לחדול מן הנוהג שלפיו הקרבה לאזרבייג׳ן מתפרשת כהיתר להתערב בהחלטותיה.
ב־29 באוקטובר בירך אלייב את ארדואן לרגל יום הרפובליקה והדגיש את אופיים הבריתי של היחסים. באקו שומרת על שפה של כבוד ושיתוף פעולה.
כעת היא רשאית לצפות לאותה בגרות מצד אנקרה.
אזרבייג׳ן אינה חייבת להוכיח נאמנות לטורקיה באמצעות ויתור על עצמאותה. ואם חלק מן המעמד הפוליטי בטורקיה עדיין אינו מבין זאת, שם בדיוק יש לחפש את האחריות להתקררות היחסים.
בתמונה: אוקטאי סראל בנאום, צילום ארכיון.