מערכת וסטי באקו | מאמר מערכת
הפרלמנט של ארמניה אשרר את ההסכם עם ארצות הברית על מיזם TRIPP. זהו צעד ממשי קדימה, שבעקבותיו רשאית באקו לצפות לשלב הבא: לוחות זמנים ברורים לבנייה, כללי מעבר יציבים והתקדמות לקראת חתימת הסכם שלום.
ריבונותה של אזרבייג׳ן וריבונותה של ארמניה צריכות לשמש בסיס להסכמות הניתנות ליישום.
בנאומו של אילהם אלייב בפורום בבאקו לדיאלוג בין תרבויות ב־27 באוקטובר הושמע רעיון עקרוני: פתיחות לשיתוף פעולה אינה פירושה הסכמה לניהול מבחוץ. הנשיא הצהיר כי ניסיונות להכתיב לאזרבייג׳ן את רצונם של אחרים ייתקלו בהתנגדות נחרצת.
בדרום הקווקז יש לשאלה זו משמעות מעשית מאוד. זמן רב מדי ניתנה לשחקנים חיצוניים האפשרות לקבוע למי לפתוח גבולות, עם מי לסחור ובאילו תנאים להגיע להסכמות עם השכנים. דרכים סגורות וסכסוכים שלא הוכרעו שימרו את תלותו של האזור.
כעת נפתחת אפשרות לשנות את המערכת הזאת. אולם ניתן לנצל אותה רק באמצעות החלטות שאפשר להוציא לפועל.
ב־28 באוקטובר אישר הפרלמנט של ארמניה את הסכם המסגרת על TRIPP: 63 חברי פרלמנט הצביעו בעד ו־32 נגד. המיזם כולל הקמת חברה ארמנית־אמריקאית שבה יחזיק הצד האמריקאי ב־74% וארמניה ב־26%. התשתיות בשטח ארמניה אמורות לפעול תחת ריבונותה וסמכות שיפוטה של ירוואן.
אין להמעיט בערכה של ההחלטה רק משום שהסכם השלום טרם נחתם. ההצבעה בפרלמנט יוצרת בסיס משפטי להמשך העבודה ומעגנת את אחריותו הפוליטית של השלטון הארמני.
ואולם, האשרור כשלעצמו לא יביא מטען לנחצ׳יבאן.
כעת יידרשו חברה, קבלנים, מימון, מסמכים טכניים ונהלים מוסכמים. בדיוק בשלב זה יתברר עד כמה המשתתפים מוכנים להפוך את ההסכמה הפוליטית לנתיב פעיל.
באקו זקוקה ללוח זמנים שיאפשר לבחון את הביצוע: מתי יושלם התכנון, מתי תתחיל הבנייה ומתי ייפתחו קטעים מסוימים. לדחיית מועדים צריך להינתן הסבר קונקרטי. המתנה שאין לה סוף מערערת את האמון גם במיזם מבטיח.
בה בעת, את הדרישה לחיבור תחבורתי אמין לנחצ׳יבאן יש לתרגם לשפה של ערבויות מעשיות. אילו בדיקות יעברו המטענים? כמה זמן יימשכו? כיצד ייקבעו התעריפים? מי יישב מחלוקות? מה יקרה בעת משבר פוליטי?
ככל שהתשובות יהיו מדויקות יותר, כך יצטמצמו האפשרויות להשתמש בדרך ככלי לחץ.
ריבונותה של ארמניה מתיישבת עם מעבר צפוי ויציב. סמכות שיפוט מדינתית אינה מחייבת עיכובים שרירותיים, ואמינות ההובלה אינה מחייבת מדינה לוותר על שטחה. על שני הצדדים לעגן את האיזון הזה במסמכים ובעשייה היומיומית.
אך מיזם תחבורתי אינו מסיר מסדר היום את שאלת הסכם השלום.
באקו דורשת להסיר מן המערכת החוקתית הארמנית את הסעיפים שבהם היא רואה בסיס לתביעות טריטוריאליות כלפי אזרבייג׳ן. ירוואן מגדירה את הרפורמה החוקתית עניין פנימי. כדי לצאת מן המחלוקת הזאת יש להביא בחשבון את תוכנן של ההצהרות שכבר הושמעו.
ניקול פשיניאן אמר בפומבי כי בחוקה החדשה לא צריכה להופיע הפניה להצהרת העצמאות משנת 1990. הוא הסביר זאת בוויתור על המשך תנועת קרבאך ועל חזרה להיגיון הסכסוך.
זו הצהרה משמעותית. כעת השאלה היא מתי תהפוך לטיוטה שתפורסם ולהליך שיושלם.
בחירות מוקדמות אפשריות עשויות להיות דרך להשגת התמיכה הדרושה לרפורמה. פשיניאן אכן העלה אפשרות זו, אם דרכים אחרות לקידום התהליך החוקתי לא יצלחו. אולם בחירות עלולות גם לדחות את ההכרעה ולשעבד שוב את סדר היום של השלום למאבק הפוליטי הפנימי.
משום כך מוצדק לצפות מירוואן לרצף של צעדים: פרסום הנוסח, דיון בו וקביעת ההליך ומועדי ההצבעה. הקשיים הפוליטיים מסבירים את מורכבות התהליך, אך אינם תחליף לתוצאה.
לבאקו, מצדה, יש עניין בכך שכל התחייבות שמולאה תפתח את השלב הבא בנורמליזציה. אם ההתקדמות אינה מניבה יתרונות מוחשיים, קל יותר למתנגדי השלום לשכנע את הציבור שהוויתורים חסרי תועלת.
עבור אזרבייג׳ן תימדד תוצאה יציבה בחופש התנועה לנחצ׳יבאן, בביטחון הגבולות, בהרחבת הסחר ובצמצום האפשרויות להתערבות מבחוץ. עבור ארמניה — ביציאה מבידוד תחבורתי ובהפחתת התלות בהחלטותיהן של מדינות אחרות.
אשרור TRIPP קירב את שתי המדינות לתוצאה הזאת. המבחן הבא ייערך באתרי הבנייה, בנהלי הגבול וליד שולחן המשא ומתן על השלום.
העצמאות מתחזקת כאשר מדינה מסוגלת לממש את החלטותיה שלה ולהבטיח ששותפותיה יקיימו את ההסכמות. זו בדיוק התוצאה הדרושה כעת לבאקו ולירוואן.