וסטי באקו
ניתוק אפשרי מרוסיה יחייב את ארמניה לארגן מחדש את כלכלתה, למצוא שווקים חדשים ולפתוח נתיבי תחבורה.
על רקע זה חשוב שבאקו וירוואן יאיצו את חתימת הסכם השלום, סבור המומחה האזרבייג’ני נאטיג ג’פארלי.
לפי וסטי באקו, הוא אמר זאת בתוכנית “אירועי השבוע” בערוץ Pressclubs TV. יחד עם המומחה הארמני ארג קוצ’יניאן דן במיזם TRIPP, ביחסי ירוואן ומוסקבה ובסיכויי השלום האזורי.
להערכת ג’פארלי, הידרדרות חדה ביחסי ארמניה ורוסיה תגרור השלכות כלכליות ניכרות בשל התלות שנבנתה לאורך עשרות שנים.
“זה יהיה מעבר כואב או גירושים כואבים”, אמר.
עם זאת, הוא אינו סבור שפרישת ארמניה ממסגרות האינטגרציה שבהן משתתפת רוסיה תעצור אוטומטית את הסחר הדו-צדדי. הוא הזכיר שאזרבייג’ן ואוזבקיסטן מקיימות קשרים כלכליים עם מוסקבה אף שאינן חברות באיחוד הכלכלי האירו-אסייתי.
השאלה העיקרית, לדעתו, היא באיזו מהירות תוכל ארמניה להרחיב את מעגל שותפות הסחר שלה.
“כדי להתארגן מחדש דרושים נתיבי תחבורה, דרכים, קשרים חדשים ושותפי סחר חדשים”, הדגיש ג’פארלי.
הוא קשר זאת לצורך להסדיר סופית את היחסים בין באקו לירוואן. לדבריו, תהליך שלום שלא הושלם מותיר בידי גורמים חיצוניים מנופי השפעה נוספים על האזור.
קוצ’יניאן אמר מצדו כי הוא מזהה תנועה ביחסי ארמניה ורוסיה לעבר ניתוק, שעלול להקיף את הכלכלה, התשתיות, שיתוף הפעולה הצבאי והשתתפות ארמניה במסגרות בהנהגת מוסקבה.
“למעשה, רוסיה רוצה הכול או לא כלום”, סבור המומחה הארמני.
בהתייחסו ללחץ אפשרי באמצעות האיחוד הכלכלי האירו-אסייתי, מנה קוצ’יניאן הגבלות על אספקת תוצרת ארמנית כאחד הכלים האפשריים. להערכתו, מוסקבה יכולה ליצור תנאים שבהם החברות באיחוד תאבד את משמעותה הכלכלית עבור ירוואן.
ג’פארלי העריך כי ללחץ הכלכלי עשוי להיות גם חישוב פוליטי פנימי: האטת הצמיחה והחמרת הלך הרוח הציבורי יכולות להשפיע על מערכות הבחירות הבאות בארמניה.
המשתתפים הקדישו תשומת לב מיוחדת למיזם TRIPP. ג’פארלי ראה בהתקדמות ההליכים המשפטיים סימן חיובי, אך הדגיש שהשלב החשוב הבא חייב להיות עבודות בנייה ממשיות.
קוצ’יניאן העריך שהבנייה עשויה להתחיל בסביבות מרץ, אם הקמת החברה המשותפת, הכנת המסמכים הטכניים וגיוס הקבלנים יתקדמו ללא עיכובים.
להערכתו, קל יותר לממש את המסילה ואת קווי החשמל מאשר את הכביש. סלילת כביש מהיר במקביל למסילה מסתבכת בחלק מהמקטעים בשל הרצועה הצרה שבין המצוקים לנהר אראס. כחלופה נדון נתיב צפוני יותר.
שני המומחים סבורים שיש לראות בפתיחת נתיבי התחבורה ובחתימת הסכם השלום שני תהליכים נפרדים.
קוצ’יניאן קשר את הדיון בבחירות מוקדמות אפשריות בארמניה לצורך לגבש רוב בפרלמנט כדי להביא חוקה חדשה למשאל עם. ג’פארלי אמר שאסטרטגיה כזאת אפשרית, אך כל בחירות כרוכות בסיכון, גם לקידום סדר היום של השלום.
הוא גם הצביע על פרשנות שגויה לאמירות על שנת 2031: לדבריו, חלק מהתקשורת האזרבייג’נית הציגה אותן כדחיית מועד חתימת הסכם השלום.
על יחסי באקו ואנקרה אמר ג’פארלי שהוא משוכנע שהחיכוכים האחרונים לא יובילו לעימות רציני בין בעלות הברית. קוצ’יניאן סבור שפתיחת הגבול הארמני-טורקי תסייע לנורמליזציה בין ארמניה לאזרבייג’ן, אך הודה שאנקרה תביא בחשבון את עמדת באקו.
גורם נוסף שהוזכר הוא העניין הגובר של אירופה בנתיבי התחבורה של דרום הקווקז. לדעת ג’פארלי, השקעות אירופיות במרכז אסיה מעלות את חשיבות הנתיבים המחברים את האזור לשוקי האיחוד האירופי.
קוצ’יניאן לא שלל השתתפות שותפים אירופיים בחלק ממרכיבי TRIPP. להערכתו, אפשרויות מוגדרות יותר יופיעו ככל שנתיבי התחבורה האזוריים ייפתחו בפועל.