ההוצאות על ציוד, עובדים וטיפול בגידולים עולות, וההכנסות אינן תמיד מכסות אותן. חקלאים בכמה מחוזות באזרבייג׳ן מדווחים על התייקרות ניכרת בעבודות העונתיות ועל מחסור בציוד במחיר נגיש.
לפי דיווח וסטי באקו, בכתבת טלוויזיה הציגו משקים משקי, אוג׳אר וטובוז את חישובי העלויות שלהם. אחד החקלאים סיפר שבעבר הוציא כ־400 מאנאט להקטר, ואילו כעת מגיעות הוצאותיו ל־700–800 מאנאט, כשעל חלק מהעבודות עדיין יהיה עליו לשלם.
זו דוגמה ממשק מסוים, ולא העלות הממוצעת לעיבוד הקטר במדינה: הסכום הסופי תלוי בגידול, בחלקה וברשימת הפעולות הנדרשות.
גם כוח האדם וגם הציוד מתייקרים
המרואיינים בשקי מספרים כי חריש שעלה בעבר 30–40 מאנאט עולה כיום לפחות 70 מאנאט. בשל ההוצאות מוותרים חלק מהמשקים על עיבוד נוסף של הקרקע, אף שלדעתם הוא נחוץ.
משתתפים אחרים בכתבה מציגים דוגמאות להתייקרות הקציר מ־40 ל־80–100 מאנאט, ולעלייה בשכר העובדים מ־15–20 ל־40–50 מאנאט ליום. התנאים והיקף העבודה שונים בכל מקרה.
הבעיה אינה מסתכמת במחיר: לעיתים קשה להשיג ציוד ועובדים במועד הדרוש. הדבר מעכב את העבודות החקלאיות ומטיל נטל נוסף על משקים משפחתיים קטנים.
מחיר השוק אינו הכנסת החקלאי
ראש המחלקה לבעיות כלכליות במגזר החקלאי במכון לכלכלה, יונוס סדיקוב, מדגיש כי הרווח נקבע לא רק לפי היבול שנאסף, אלא גם לפי כמות התוצרת שנמכרה בפועל.
חלק מהיבול מתקלקל או נמכר בזול יותר בשל איכותו. הוצאות האריזה וההובלה מקטינות את התקבולים. אם במכירת 10 טונות מקבל החקלאי 10 גפיק פחות לקילוגרם מכפי שציפה, ההפרש מסתכם ב־1,000 מאנאט.
לדעת המומחה, יש חשיבות לגישה למים ולציוד במועד הנדרש, וארגון משותף של רכישות ושל השימוש בציוד עשוי לסייע למשקים קטנים.
צילום להמחשה: Chris Ensminger / Unsplash.