מוזיקה מחרישת אוזניים, זמרים שמתחלפים ללא הפסקה, תפריט מופרז והוצאות לשם יוקרה ראוותנית: באזרבייג’ן דנים בשאלה מדוע חתונות הופכות לנטל כספי על המשפחות ולאירוע מתיש לאורחים.
הנושא נדון בתוכנית Xəbərin Olsun, לפי Vesti Baku. המגישה ציינה שההוצאות מתחילות הרבה לפני החגיגה: איפור כלה אצל מאפרים מבוקשים בבאקו עולה לדבריה 500-600 מאנאט, ושמלה הנלבשת לחמש או שש שעות עולה לפחות 600-700 מאנאט.
לכך מצטרפים קישוט המכונית, הדירה, חדר המדרגות או החצר, עיצוב האולם והתפריט. הקמת משפחה הופכת לרצף הוצאות שלמענן אנשים לוקחים הלוואות.
אורחים שרואיינו התלוננו בעיקר על עוצמת המוזיקה ועל אובדן האווירה החמה של פעם. לדבריהם, יש הבאים להפגין עושר, וריבוי המנות מייצר בזבוז.
זמר המוגאם ומבצע שירת הגזאל עגיל מליקוב ציין את מספר הזמרים הרב כבעיה נפרדת. ההופעות מתקיימות לדבריו על רקע שיחות, כלי אוכל ורעש; האורחים כמעט אינם מקשיבים והמבצעים מפסיקים לחוש ציפייה לאיכות מצד הקהל.
הוא סיפר על מקרה שבו מוזיקאים שהוזמנו לא הגיעו כלל לתורם בגלל ריבוי המשתתפים.
״כמה זמרים יכולים להיות בחתונה אחת? צריך להיות זמר אחד, לכל היותר שניים״, אמר.
הסוציולוג אוזייר שפייב קושר את התופעה למסחור החתונות. האירוע המשפחתי, שבעבר משמעותו הייתה בעיקר רגשית, נתפס יותר ויותר כמקור הכנסה. ספקים מציעים עיצובים ושירותים נוספים ומגדילים את הוצאות הלקוחות; גם טקסי טרום-החתונה משתנים.
במקביל נוצרת תחרות ״לא לפגר אחרי השכנים״, גם כאשר אין די כסף. לדבריו, אנשים נוטלים הלוואות בריבית גבוהה כדי להפגין מעמד, ולאחר האירוע החובות נשארים ומייצרים סכסוכים במשפחה.
שפייב ציין שבזבוז, תוכניות הבידור ועוצמת המוזיקה עולים מדי פעם גם בפרלמנט, אך סבור שהדרך המרכזית לשינוי היא דוגמה ציבורית.
״אני סבור שהחברה צריכה להסדיר את הנושאים האלה בעצמה יותר מאשר באמצעות צעדים מינהליים. כדאי להציג דוגמאות לטקסי חתונה צנועים״, אמר.
מקור: Vesti Baku