מאת מערכת וסטי באקו
מלחמה אפשרית בין טורקיה לישראל תעמיד את אזרבייג׳ן בפני לחץ כפול.
אנקרה עשויה לדרוש להפסיק את אספקת הנפט ליריבתה, ובמקרה של סנקציות ושיבושי אספקה, להפנות כמויות נוספות לשוק הטורקי.
באקו תידרש להגן בעת ובעונה אחת על בריתה עם טורקיה, על שותפותה האסטרטגית עם ישראל ועל הכנסותיה שלה.
במשך שנים קיימה אזרבייג׳ן יחסים הדוקים הן עם טורקיה והן עם ישראל. המחלוקות ביניהן הקשו על מדיניות זו, אך לא הפכו אותה לבלתי אפשרית. מלחמה ישירה תשנה את התנאים: החלטות שנתפסו קודם לכן כמסחריות יתחילו להיבחן כתמיכה באחד הצדדים הלוחמים.
הדבר יבוא לידי ביטוי חריף במיוחד בסחר בנפט.
לפי נתוני Kpler, שפרסמה רויטרס, נפט גולמי מאזרבייג׳ן היווה בשנת 2025 כ־46.4% מיבוא הנפט של ישראל. המשלוחים מג׳ייהאן שבטורקיה הסתכמו בממוצע ב־94 אלף חביות ביום. עבור ישראל, אזרבייג׳ן היא אחד ממקורות הנפט המרכזיים.
הנפט הזה מגיע לים התיכון דרך נתיב באקו–טביליסי–ג׳ייהאן. כך נוצר מבנה רגיש: הנפט אזרבייג׳ני, הקונה ישראלי, ונמל הטעינה נמצא בטורקיה.
במקרה של מלחמה תתקשה אנקרה להסביר לציבור שלה מדוע נמשכת אספקת הנפט ליריבתה דרך שטח טורקיה. לכן, דרישה להפסיק את האספקה לישראל תהפוך לתרחיש סביר בהחלט.
אולם הלחץ על באקו עשוי שלא להסתכם בכך.
אם סנקציות או סיכוני מלחמה יקשו על רכישות הנפט של טורקיה, אנקרה עשויה לדרוש: הנפט צריך להגיע אלינו, ולא לישראל.
לבקשה כזו יהיה בסיס כלכלי ופוליטי גם יחד. טורקיה תזדקק לאספקה אמינה, ומבעלת בריתה יצפו לעזרה. בתנאים אלה, המשך האספקה לקונים ישראלים עלול להיות מוצג כסירוב לתמוך באנקרה.
אך עבור אזרבייג׳ן, הפניית הנפט ליעד אחר לא תהיה בהכרח החלפה שוות ערך של שוק אחד באחר.
אם הקונים הטורקים יציעו מחיר שוק ותשלום מובטח, מכירות נוספות עשויות להשתלם. מצב אחר ייווצר אם הסולידריות בין בעלות הברית תותנה בהנחות, בדחיית תשלומים ובהתחייבויות לספק נפט ללא קשר לתנאים המסחריים.
במקרה כזה, באקו מסתכנת באובדן הקונה הישראלי ובמקביל בירידה ברווחיות המכירות לטורקיה. לסיוע הפוליטי לבעלת הברית יהיה מחיר מוחשי.
בה בעת, אזרבייג׳ן אינה שולטת לבדה בכל הנפט העובר דרך ג׳ייהאן. באספקה מעורבות חברות שונות, וחלים עליה חוזים וזכויות הבעלות על המטענים. גם אם באקו תקבל החלטה פוליטית, הפניית הזרמים ליעדים אחרים תחייב תיאום של התנאים המסחריים והטכניים.
הדבר מגביל את חופש הפעולה של אזרבייג׳ן, אך גם מעניק לה בסיס להתנגד לדרישות לפתור הכול בהוראה אחת.
לתלות יש גם צד הפוך: לא רק באקו זקוקה לטורקיה ולישראל, שתיהן זקוקות גם לבאקו.
ישראל תידרש למצוא תחליף לחלק ניכר מאספקת הנפט שלה. הדבר אפשרי, אך שינוי דחוף במערך האספקה בזמן מלחמה ידרוש זמן והוצאות נוספות.
טורקיה מעוניינת בשימור פעילות המעבר, ההשקעות והתפעול האמין של מתקני האנרגיה. לבית הזיקוק STAR של SOCAR Türkiye כושר עיבוד של 13 מיליון טונות בשנה, ולפי החברה הוא מספק כ־20% מצורכי טורקיה בתזקיקי נפט. לחץ על האינטרסים של אזרבייג׳ן עלול לפגוע גם בכלכלה הטורקית עצמה.
לכן יהיה לאזרבייג׳ן מנוף במשא ומתן. השאלה היא אם באקו תצליח להשתמש בו בטרם יהפוך הסחר למבחן נאמנות פומבי.
גורם הסנקציות יסבך את המצב, אך אי אפשר לקבוע מראש את השלכותיו. פרוץ מלחמה אינו מוביל אוטומטית להטלת מצור כלכלי מלא על טורקיה. תגובת ארצות הברית ואירופה תהיה תלויה בנסיבות העימות, בהיקף הלחימה ובנכונות הצדדים לעצור. סנקציות של האיחוד האירופי מחייבות החלטה פה אחד של המדינות החברות.
מבחינת באקו, לתוכן ההגבלות תהיה החשיבות הרבה ביותר. סנקציות נגד בכירים מסוימים והגבלות על בנקים, זיקוק נפט או הובלה יוצרות תנאי סחר שונים בתכלית.
גם ללא איסור ישיר, העסקאות עלולות להתייקר: הבנקים ינהגו בזהירות רבה יותר בביצוע תשלומים, המבטחים יעלו תעריפים והמובילים ידרשו פיצוי על הסיכון. מחיר נפט עולמי גבוה אינו מבטיח רווח גבוה אם ההוצאות עולות ומתעוררות בעיות בתשלום.
הברית עם טורקיה מקנה למצב רגישות מיוחדת. הצהרת שושה קובעת כי יתקיימו התייעצויות ויינתן הסיוע הנדרש במקרה של איום או תוקפנות נגד אחד הצדדים. היקף הסיוע וצורתו נקבעים בדיונים. דרישות קונקרטיות בנוגע לאספקת נפט יחייבו הסכמה נפרדת.
להערכתנו, תגובתה הראשונה של באקו תהיה ניסיון להשיג הפסקת אש, לשמר את החוזים הקיימים ולמנוע אולטימטום בתחום הנפט. בעימות קצר עשויה מדיניות כזו להצליח. במלחמה ממושכת יהיה קשה יותר ויותר להתמיד בה.
אנקרה תצפה לסולידריות, ישראל לאמינות מצד הספקית, והשותפים המסחריים לעמידה בהתחייבויות. מאף אחת מהציפיות הללו אי אפשר יהיה להתעלם.
לכן כדאי לאזרבייג׳ן להגדיר מראש את גבולות הוויתורים האפשריים. סיוע לטורקיה אינו צריך להפוך לסבסוד בלתי מוגבל בזמן של כלכלתה. שיתוף הפעולה עם ישראל אינו צריך להפוך לעילה לפירוק הברית עם אנקרה.
משימתה המרכזית של באקו היא לשמר את זכותה לקבוע בעצמה את תנאי הסחר שלה. אם תוותר על זכות זו בלחץ המלחמה, ההפסדים עלולים להימשך גם לאחר סיום העימות: הנפט ימשיך להימכר, אך את מחירו יתחילו לקבוע דרישות פוליטיות של אחרים.